אנשים אומרים ״אף אחד לא זוכר מי היה הסגן של בר כוכבא״ וזה נכון, ולצערי קצת עצוב.
לדעת להיות הסגן של אדם כה כריזמטי זה דבר מאוד חשוב.
הסיבה שנזכרתי בזה היתה זו. אחרי שסיימתי לקרוא את ״סקרלט פימפרנל״ הלכתי לחפש עוד ספרים בסדרה. מצאתי את I Will Repay שנכתב זמן קצר לאחר מכן. בספר הזה, סקרלט פימפרנל הוא דמות משנה, והעלילה נסובה סביב שתי דמויות שמנסות לעשות את הדבר הנכון בעידן הרצחני של המהפכה הצרפתית. כמו הספר המקורי יש בו רומנטיקה עזה ומלאת יצרים, וכמו הספר המקורי יש בו דילמה מוסרית, ובדילמה מתייסרת הדמות הנשית המרכזית. במובן מסוים, זה ש״סקרלט פימפרנל״ שם מבטיח סוף טוב לקורא המודאג, ומצד שני, אנחנו כבר יודעים על זהותו האמיתית (זה קצת מדאיג שיש כל כך הרבה אנשים שיודעים מהי זהותו, אגב. איפה בטחון שדה?) אז הוא כבר ״לא מעניין״.
אחד מהספרים שניסה לעשות זאת אף הוא היה
The geek, the Greek, and the Pimpernel
By Will Gatti
https://www.ebay.com.au/itm/394903874391
ספר בריטי חביבי ביותר, שקראתי מזמן מזמן (הכותרת מצאה חן בעיניי, וקראתי לפני איזה עשר שנים, בערך, כשהבת שלי היתה בת עשר; כמו שאתם רואים הספר זמין רק בתור יד שניה). הסיפור מתואר מהצד של החנון, שתשמחו לדעת שמשיג את הבחורה בסוף. ופרסי בלייק בעל הצחוק המעצבן (זה הצחוק האמיתי שלו, אגב) הוא דמות משנית. וכך הפימפרנל שלנו יכול להמשיך למקום אחר והבעיה נפתרה.
ההנאה שלי העלתה את השאלה: למה לא לעשות את זה גם בסרטים? במקום עוד ״ספיידרמן״ (למשל) חדש, שימו את גיבור העל שלכם בתור דמות משנית, הוא כבר יציל מהנבל, ותנו לדמויות רגילות למצוא את דרכם בחיים, ואם אפשר, גם למצוא אהבה.
ענייני יצירה 