גאווה ודעה קדומה – עיבודים שונים, תרגומים שונים, אותו סיפור

באנגלית יש סדרה הנקראת 

Usborne Young Reading

המיועדת לקוראים צעירים. הסדרה מגישה לקורא הצעיר קלאסיקות בעיבוד קל (יחסית). מדובר משימה קשה ביותר, אך הסדרה הזו עושה זאת בהצלחה מרובה ולכן אני ממליצה עליה בחום. הבת שלי (8) הביאה את העיבוד ל"גאווה ודעה קדומה" אחרי שצפינו בשלושת החלקים הראשונים מסדרת הטלוויזיה בכיכובם של קולין פירת' וג'ניפר אייל (Ehle) והעיבוד המקוצר הזה עזר לה להבין מה קורה בסדרה. העיבוד הזה נפתח בהקדמה הבאה: "סיפור זה מתרחש לפי כמעט מאתיים שנה, כשהחיים היו שונים מאוד, בייחוד לנשים. בתקופה זו לנשים לא היתה קריירה, ואם, כמו משפחת בנט בסיפור, לא היה להן הרבה כסף, זה היה חשוב מאוד שהן יתחתנו, ושיתחתנו היטב. למעט מאוד נשים היתה הפריבילגיה להתחתן מאהבה". (העיבוד, ואני משערת שגם הערה זו, נעשו על ידי סוזנה דווידסון Susana Davidson)

לאורך כל העיבוד הזה מודגש הנושא של "להתחתן מאהבה". ובהשוואה למקור זו בערך הנקודה המרכזית ש"צורמת" לקורא שאמון על המקור (אם בעברית או אם באנגלית). כי כמו שאומרת עירית לינור באחרית הדבר בתרגום שלה "בהקשר רומנטי היא חושבת שלוש פעמים לפני שהיא מעיזה לירות בתותח הכבד: love" (עמ' 385). כששרלוט לוקאס מספרת על אירוסיה למר קולינס ומסבירה את שלה, אז "אליזבת ענתה בשקט :"ללא ספק" ולאחר שתיקה מביכה חזרו אל שאר בני המשפחה (…)מעולם לא שיערה שברגע האמת תקריב כל רגש נעלה לטובת יתרונות חומריים." (עמ' 130, תרגום: עירית לינור).  בעיבוד לעומת זאת כתוב:

"Lizzy said nothing. She felt deeply that she could never marry without love."

החיסרון בתרגום של עירית לינור שהיא כל כך אוהבת את הספר עד שהיא אוהבת את מרת בנט, לועגת למר בנט ומתענגת יותר מדיי על הדמויות וההבטים האינטלקטואליים של הסיפור לעומת ההבט המוסרי הראשוני של הספר; ובאופן מוסרי, ראשוני, ג'יין אוסטן מאמינה שאין להתחתן ללא אהבה; שנישואין תועלת, ללא אהבה,  אין בהם תועלת. אז נכון, עם התבגרותינו (וגם אני התבגרתי מאז שקראתי את הספר לראשונה) אנחנו מבינות יותר שגם אם אישה נראית נלעגת בספר, במציאות היא מקסימה, שהמעשיות של מרת בנט היא אולי וולגרית אבל בהחלט במקום, ושמאחורי מעטה הציניות והפילוסוף של מר בנט מסתתר רומנטיקן, וזו הסיבה למה הוא מתחנן בפני בתו: "ילדתי, אנא חסכי ממני את הצער שאחוש אם אראה שאינך מסוגלת לכבד את שותפך לחיים. אינך יודעת במה את מסתבכת." (תרגום: עירית לינור, עמ' 361). 

גרסת הטלויזיה הראשונה שראיתי של הסדרה היא זו מ 1985 , אחר כך קראתי את התרגום של אהרון אמיר בהוצאת "מעריב" (גאווה ומשפט קדום) אחר כך קראתי את המקור באנגלית, (בסביבות הזמן שיצאה הגרסה מ 1995) אחר כך עברתי על התרגום שנקרא "אהבה וגאווה" (מזעזע, אגב, שומר נפשו ירחק) ובסוף גם יש לי התרגום של עירית לינור בהוצאת ידיעות ספרים-כתר.  כל גרסה נותנת דגש קצת שונה, כל גרסה מאפשרת לראות במשקפיים קצת שונים. ודווקא הגרסה המקוצרת הזכירה לי שכשהייתי קטנה הכי הזדהיתי דווקא עם מר דארסי, השחצן והשתקן, כי הוא זה שהצליח לשנות את דרכיו. כי אוסטן מאמינה שאנשים יכולים לשנות את דרכיהם אם הם מוצאים לנכון להקיף את עצמם באנשים טובים. וזה מה שהופך את מר דארסי דווקא לגיבור החביב ביותר מבין גיבוריה של ג'יין אוסטן, והוא זה שכולנו היינו רוצות להינשא לו. שכן הוא לא רק עשיר, אלא אם נוזפים בו, הוא גם משתנה. וגם אנחנו יכולות להשתנות. ולאהבה יש כוח חיובי. האין זה נפלא לחשוב כך, גם אם הפכנו להיות מרת בנט שרואה הכל דרך משקפי התועלת של כל דבר?